יום רביעי, 9 בינואר 2013

הגיע זמן סליחות

ישבתי וכתבתי פוסט התנצלות, וממש כשסיימתי נפל לי האסימון שזה בדיוק הזמן להתנצל, ממש לא יכולתי לבחור תזמון מוצלח יותר. אז אחרי היעדרות ארוכה ארוכה, אני חוזרת. לזכותי ייאמר שיש לי את כל התירוצים שבעולם – קודם כל, חופש גדול. האמת שיכולתי לסיים את התירוצים כאן, אבל בכל זאת אמשיך. ממש עם סיום החופש, כשכבר אפשר היה כמעט להציץ על האור שבקצה המנהרה, והחיים שמעבר לבילויים במרכזי מבקרים היו ממש בהישג ידי, ממש אז אמא שלי נפלה. לא תגידו משהו רציני, אפילו לא במקלחת. סתם מעדה לה ברחוב, נפילה כזו שיכולה לקרות ממש לכל אחד. אבל אמא שלי היא לא כל אחד, אז היא הצליחה בנפילה הסתמית הזו לשבור את הקרסול שלה בשני מקומות, להיות מאושפזת שבוע, לעבור ניתוח ולהיכנס לגבס, שיירד רק בעוד כחודש וחצי. אז שבוע שלם היינו בבית חולים, בהמתנה לניתוח ואחר כך עוד כמה ימים בבית, עד שהרגישה שהיא יכולה להסתדר בעצמה. ואז נסענו לשוודיה. אני מודעת לעובדה שזה נשמע כמו תלונה. זה לא. באמת. פשוט זה היה עוד שבוע שבו החיים הקודמים שלי נשארו על 'הולד'. אבל באמת בלי תלונות. פוסט סקנדינבי יגיע גם הוא מתישהו. ואז חזרנו היישר לחופשת ראש השנה, שבה כמובן שהקטנה העלתה חום לאיזה 24 שעות, למה לא באמת? ולא חלפו יומיים וגם הגדול מעלה חום…

והנה, ממש דקה לפני יום כיפור מצאתי לי כמה דקות שקטות, אחרי שהילדים נרדמו, הבית נשטף, הכלים במדיח והכביסה קופלה (טוב, האמת שהיא יושבת לה בבלגן ממש לידי על הספה ועושה לי עיניים. אבל עד כאן! שתחכה למחר).

אז כדי שלמרות העיכובים תישארו איתי גם לפוסטים הבאים, הנה הצצה קטנה לכמה דברים שיגיעו לכאן בקרוב (במהרה בימינו אמן!).

ציורים על בגדי גוף לתינוקות



הדרכה לבועות סבון ביתיות




הדרכה ללוח מחיק ממסגרת של תמונה




שידת קרטון (כבר שנה ועדיין בשלבי הכנה…)



חלק עליון של מזנון שהופך למטבח לילדים (זה הלפני, האחרי ממש בקרוב!)




חצאית טוטו



זהו? אפשר להפסיק? אז ממש בקרוב פוסט אמיתי ולא מתנצל…

טבע

מבחר נוסף מאלבומי התמונות הוירטואליים שלי. הפעם בסימן טבע... אין דבר שמצטלם יפה יותר מטבע (טוב, אולי חוץ מילדים) ואני תמיד אוהבת לדפדף (וירטואלית, וירטואלית...) באלבומי תמונות הטבע שלי. שתי התמונות הראשונות הן של שפיריות (נכון? נראה לי שאלה שפיריות... אשמח לתיקון אם לא). שתי התמונות צולמו בפארק ירוק ומרהיב בלב שנגחאי.



וגם זו תמונה מהפארק המקסים הזה, של חבצלת מים (ושוב אני לא בטוחה במאה אחוז שזו אכן חבצלת מים...)


וזו תמונה מתאילנד, כמובן, של פיל ידידותי שפגשנו באמצע הדרך


יש באש משהו מהפנט, שקשה להסביר במילים.


ושתי התמונות האחרונות צולמו אצלנו בחצר. בוקר אחד, בחורף, לפני כמה חודשים, קמנו בבוקר וגילינו שכל הקיר של הגדר של הבית מלא שבלולים. מ-ל-א שבלולים. היו שם כמה מאות לדעתי. שבלול על כל 2 ס"מ רבוע. וכ-ו-ל-ם בחוץ. משהו פסיכי, לא מהעולם הזה. מיד רצתי להביא את המצלמה, ואלה שתיים מהתמונות האהובות עליי מאותו בוקר.



יומולדת נסיכים ונסיכות


הגדול חגג יומולדת 5. טוב, לא חגג רשמית עדיין, אבל הפסטיבל התחיל בקול תרועה רמה כחודש וחצי לפני התאריך הרשמי, כנראה שככה זה עם ילדי חופש גדול... הנה העוגה שהוכנה לחגיגה לגן, שפתחה את חגיגות היומולדת -



אז הוא ביקש להזמין את ילדי הגן למסיבה ואחרי מחשבה קצרה הוסיף: אבל אמא, כדי שגם לבנים וגם לבנות יהיה כיף, אולי נעשה שהבנים יהיו נסיכים והבנות יהיו נסיכות?

פאוזה קצרה של אמא (במהלכה אמא מריצה בראשה את כל הדרכים להתחמקות ובסוף מבינה שאין באמת כאלה) ואמא מסכימה ואפילו אומרת "זה רעיון מעולה!"

וכך החלה סאגת יום ההולדת. לפני שנתחיל אני מבקשת להתנצל מראש על איכות התמונות בפוסט הזה - רובן נלקחו במהלך היומולדת, בו - כיאה ליומולדת של ילד בן 5 - חגג הטירוף, לכן רובן מטושטשות או לא ממוקדות, עמכם הסליחה (אפילו התמונה היחידה של העוגה יצאה מטושטשת...).

אז נתחיל בהזמנות - ההזמנות עוצבו יחד עם הגדול כמעין מגילה מגולגלת, שרופה בקצוות וקשורה בסרט אדום. כמובן שאיכשהו יצא שאין לי תמונה...

קישטנו את החצר בבלונים, סרטים, פונפונים מנייר קרפ ובאנרים "מלכותיים".



עם כניסתם, קיבלו הילדים גלימה אדומה מאל-בד (למרות שרובם העדיפו לא ללבוש אותה...).



גולת הכותרת של המסיבה היתה טירה עשויית קופסאות קרטון, שהכנתי במיוחד ליומולדת משתי קופסאות של מקררים ואחת קטנה יותר. הילדים התלהבו מאוד מאוד מאוד מאוד מהטירה וכל שנייה פנויה שהיתה להם, רצו לשם.


בזמן שחיכינו לכל הילדים, הכנו לילדים שולחן עם דפי צביעה של נסיכים ונסיכות. רוב הזמן השולחן נשאר מיותם, כי הילדים העדיפו לשחק בטירה, אבל היו כמה שכן ישבו לצבוע כמה דקות. אגב, פני חלק מהילדים מוסתרים, כדי לשמור על פרטיותם.


אחר כך חולקו הילדים לקבוצות ועברו בין תחנות שונות. תחנה אחת היתה תחנת הכנת דרקון מגליל נייר טואלט ונייר קרפ. הנה הילד הפרטי שלי מרוכז בעבודה



והתוצר הסופי




בתחנה השנייה קישטו הילדים עוגיות בצורת כתרים ושמלות נסיכה שהכינותי מראש. שמנו להם אייסינג בכל מיני צבעים, גנאש וכמובן מלא סוכריות בכל מיני צבעים.



תחנה נוספת היתה תחנת "נשק את הצפרדע", בה הילדים היו צריכים להצמיד לב לשפתי צפרדע בזמן שהעיניים שלהם מכוסות.



בתחנה אחרת קישטו הילדים כתרים מקרטון בעזרת נצנצים, מדבקות, אבנים להדבקה ועוד. הם אמורים היו להכין גם שרביטים מכדורי קלקר, אבל לרובם לקח הרבה זמן להכין את הכתר, ולכן השרביטים יחכו לשנה הבאה.



אבל התחנה הפופולרית מכולם היתה ללא ספק משחק שלמדנו מבני הדודים השוודים - הילדים מקבלים חכה ומנסים לדוג. מעבר לקיר, במקום אליו הם זורקים את החכה, עומד מישהו ומחבר לחכה כל מיני חפצים, כמו נעליים, גרביים וכו', עד שבסוף כל ילד מצליח לדוג פרס קטן. היה מאוד קשה לפנות את הילדים מהתחנה הזו - לונג ליב סווידן!



בתום התחנות, שיחקנו חבילה עוברת, כשהפרס בסוף היה תיבת אוצר מלכותית מלאה מטבעות שוקולד.



הכנו להם גם שולחן חטיפים, עם החטיפים המסורתיים, לצד ירקות חתוכים עם חומוס, טחינה ומטבל גבינה ואבטיח ומלון חתוכים בצורת פרח (ושוב אין לי תמונה... אבל הרעיון לקוח מ-Edible Crafts, תעיפו מבט, אתר שווה ביותר!).



העוגה שנבחרה על ידי ילד היומולדת היתה עוגת טירה.



בנוסף, הכנתי גם קייק פופס, שיצאו קצת אסוניות וחלקן התפרק מהמקל  (ולא, אין לי תמונה) וגם קאפקייקס. המעמד, אגב, DIY ואפרט עליו בפוסט אחר.


אה, וגם מרשמלו על מקל עם ציפוי שוקולד וסוכריות.



ארוחת הערב כללה פיצה ותירס ואת הירקות ממקודם, שכמעט אף ילד לא נגע בהם (הייתי אופטימית...). ולסיום חילקנו קרטיבים הום-מייד קטנים, שהכנתי בתבניות קרח.


כל ילד יצא עם שקית ובה כל מה שהכין וקיבל ביומולדת (גילוי נאות - האמת היא שלא הספקנו להכניס הכל לשקיות, אז שלחנו את השקיות פשוט למחרת לגן) פלוס שני קשקושי נסיכים-נסיכות קטנים.



זהו, הגדול היה מאושר, שזה, כמובן, הכי חשוב, ואנחנו יכולים לנשום לפחות עד יום ההולדת של הקטנה.

ורק לסיום סיומת - לא היינו מצליחים להרים את המסיבה בלי כל העזרה שקיבלנו ממשפחה וחברים, אז תודה!

על פרחים וחזירים

כשהתחלתי לסרוג במסרגה אחת, הכי אהבתי לסרוג פרחים. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שסריגת פרחים היא פשוטה יחסית וקצרה. אני מדגישה קצרה, כי אני נוטה להתחיל עבודות ולסיים אותן שנים אחר כך. אבל פרחים סרוגים אפילו מוגבלת כמוני יכולה לסיים תוך חצי שעה פלוס מינוס. אז הכנתי שרשרת סרוגה עם פרח וגם שדרגתי גופיה עם פרח, ואז התחלתי להכין פרחים בכמויות. בצבעים שונים, בסגנונות שונים ובגדלים שונים. בשלב מסוים אפילו נפטרתי מהצורך לעקוב אחרי ההוראות אחד לאחד והתחלתי לאלתר. ומהפרחים האלה הכנתי סרטים לשיער לקטנטנות, כמו זה, שנשלח אל מעבר לים לבת של גיסתי (דוגמנית הבית סירבה לשתף פעולה ותרמה במקום את אחת הבובות האהובות עליה למשימה...)




ובשלב מסוים החלטתי לנסות לסרוג משהו קצת יותר מסובך, אז חיפשתי וחיפשתי וכשראיתי את חזרזירי הסומו האלה, ידעתי מיד שאת זה אני רוצה. אז נכון ששלי יצא קצת עקום ושנשברתי אחרי אחד, אבל אני כל כך אוהבת אותו. הוא קטנטן (בגובה של 7-6 ס"מ בערך, כולל הקוקו!) וחמדמד להפליא.


בכל אופן, נראה לי שאני חוזרת לסרוג פרחים. אגב, בקרוב קרוב קרוב אני פותחת חנות אטסי (אני בשלבים אחרונים של הקמת החנות - באנר, כתיבת מדיניות וכל הבלאגן הזה - מי ידע שזה ייקח כל כך הרבה זמן?!) ואפשר יהיה להשיג את הסרטים האלה לשיער בחנות. אעדכן, כמובן, בבוא היום...

גלים על פני המים

הצטברו אצלי המון תמונות שמחכות שיעשו איתן משהו. כל הסיפור הזה של מצלמות דיגיטליות, עם כמה שזה כיף, גורם לי למצוא את עצמי עם אלפי תמונות שמחכות לחיים חדשים באלבומים, אבל בינתיים שוכבות להן חסרות תנועה בתיקיות במחשב. אז החלטתי להוציא כמה מהן אל האור. אם לא ימצאו את עצמן באלבומים בקרוב, לפחות יהנו משיטוט ברחבי העולם הוירטואלי.











יום שלישי, 8 בינואר 2013

כמה כיף להתחדש

השבוע האחרון היה מטורף. הגדול חגג יומולדת עם ילדים מהגן וביקש מסיבת נסיכים ונסיכות. ביקש, יקבל. אמא, אבא, סבתות וחברים התגייסו כולם, כדי להגשים את החלום, ואני שמחה לבשר שהילד הלך לישון עייף ומאושר. פוסט שלם על המסיבה עוד בוא יבוא, בינתיים רק טעימונת ממה שהיה לנו שם.



בינתיים הספקתי לסיים פרויקט שעמד לא גמור במשך הרבה הרבה זמן. המחסן של סבתא שלי במושב הוא מחסן הפתעות אמיתי. בכל פעם שנכנסים לשם, יוצאים עם משהו שווה. באחת הגיחות מצאתי את השולחן האומלל הזה, שראה ימים יותר יפים, אבל ממש מזמן.


אבל תסכימו איתי שהפוטנציאל קיים, כן?

אז שייפתי (ה-מ-ו-ן!) ותיקנתי חורים וסדקים למיניהם וצבעתי, ואז לא הייתי שלמה עם הצבע, אז שוב שייפתי ושוב צבעתי, וקניתי ידית חדשה למגירה (שלפני כן במקום ידית היה לה מין וו מוזר כזה) וציפיתי בלכה והדבקתי בד אדום מנוקד בתוך המגירה, ואז הגיע הרגע הגדול - הצבתי את מכונת התפירה על השולחן ואני גאה לספר שעכשיו רשמית יש לי שולחן לתפירה!!! הנה האחרי:


ועם המגירה פתוחה:


והמגירה:


מה שנשבר כבר ומה ש(עדיין) לא

בשנה האחרונה אני מתעסקת גם בקרמיקה, וזה כיף אדיר. הכי כיף זה להגיע לשיעור אחרי שבמהלך השבוע כבר שכחתי מה הכנתי ולגלות שעוד איזו קערה יצאה מהתנור. מה שכן, לקרמיקה יש גם צד קצת פחות כיפי - מדובר בחומר שביר...
עכשיו, כדי שתבינו את המצב, הקדמה קצרצרה: אצלנו בבית מתגוררים תחת קורת גג אחת גבר-גבר, אשה אחת שלומיאלית (כמה מצחיק לקרוא לעצמי אשה), שני קטנטנים מתחת לגיל 5 ושני חתולים שנכנסים הביתה גם כשלא מזמינים אותם. הצירוף הנ"ל גורם לא אחת לשבירת כלי קרמיקה אלה ואחרים ואיכשהו יוצא כמעט תמיד שלא מדובר בקערות הפשוטות שלוקח עשר דקות להכין, אלא בכלים שעמלתי עליהם שעות רבות.
אז הכנתי עבורכם מקבץ קטן של כלי קרמיקה, כאלה שעדיין איתנו וכאלה שכבר לא (לצערי יש כאלה שחלפו מן העולם עוד לפני שאפילו הספקתי לצלם אותם, כמו אחת הקערות האהובות עליי, שעמלתי עליה משהו כמו 10 שעות...).

זו הקערה הראשונה שהכנתי. באופן מפתיע, פיסת הנוסטלגיה הזו עדיין עומדת על השיש.


קערת שבלולים שלקח לי שעות להכין. סיימה את תפקידה אחרי שהחתול (האהבל מבין השניים) קיפץ באופן מאוד לא חתולי על השיש, העיף אותה על הרצפה וניפץ אותה לרסיסים.


קערה בסגנון סיני (עדיין איתנו, תודה ששאלתם)

פרחים לגינה, שאכן עמדו בגינה לתקופה מסוימת. בשלב כלשהו הם פשוט נעלמו בזה אחר זה, ובדיוק אתמול כשניכשנו עשבים מצאנו שניים מהם מתחבאים.


ואחרון חביב, אהוב עליי במיוחד, קומקום לתה. אחד כזה עדיין עומד אצלנו על מדף במטבח ואחד נמסר באהבה לגיסתי.