יום שלישי, 8 בינואר 2013

מה שנשבר כבר ומה ש(עדיין) לא

בשנה האחרונה אני מתעסקת גם בקרמיקה, וזה כיף אדיר. הכי כיף זה להגיע לשיעור אחרי שבמהלך השבוע כבר שכחתי מה הכנתי ולגלות שעוד איזו קערה יצאה מהתנור. מה שכן, לקרמיקה יש גם צד קצת פחות כיפי - מדובר בחומר שביר...
עכשיו, כדי שתבינו את המצב, הקדמה קצרצרה: אצלנו בבית מתגוררים תחת קורת גג אחת גבר-גבר, אשה אחת שלומיאלית (כמה מצחיק לקרוא לעצמי אשה), שני קטנטנים מתחת לגיל 5 ושני חתולים שנכנסים הביתה גם כשלא מזמינים אותם. הצירוף הנ"ל גורם לא אחת לשבירת כלי קרמיקה אלה ואחרים ואיכשהו יוצא כמעט תמיד שלא מדובר בקערות הפשוטות שלוקח עשר דקות להכין, אלא בכלים שעמלתי עליהם שעות רבות.
אז הכנתי עבורכם מקבץ קטן של כלי קרמיקה, כאלה שעדיין איתנו וכאלה שכבר לא (לצערי יש כאלה שחלפו מן העולם עוד לפני שאפילו הספקתי לצלם אותם, כמו אחת הקערות האהובות עליי, שעמלתי עליה משהו כמו 10 שעות...).

זו הקערה הראשונה שהכנתי. באופן מפתיע, פיסת הנוסטלגיה הזו עדיין עומדת על השיש.


קערת שבלולים שלקח לי שעות להכין. סיימה את תפקידה אחרי שהחתול (האהבל מבין השניים) קיפץ באופן מאוד לא חתולי על השיש, העיף אותה על הרצפה וניפץ אותה לרסיסים.


קערה בסגנון סיני (עדיין איתנו, תודה ששאלתם)

פרחים לגינה, שאכן עמדו בגינה לתקופה מסוימת. בשלב כלשהו הם פשוט נעלמו בזה אחר זה, ובדיוק אתמול כשניכשנו עשבים מצאנו שניים מהם מתחבאים.


ואחרון חביב, אהוב עליי במיוחד, קומקום לתה. אחד כזה עדיין עומד אצלנו על מדף במטבח ואחד נמסר באהבה לגיסתי.

3 תגובות:

  1. מקסים... ממש עצוב שהחתול לא מבין באומנות... הקנקן מקסים - תנעלי אותו בארון סגור שחלילה לא יקרה לו כלום !

    השבמחק
  2. תודה לכן. הקנקן יושב במדף גבוה גבוה מעל הראשים של כולם (מה שגם גורם לזה שאף אחד לא יראה אותו, אבל מ'כפת לי, העיקר שהוא נשאר שלם :))

    השבמחק