שלושת הדובים (וזהבה אחת לא כל כך זהובה)

הילדים שלי מאוד אוהבים שימוש חוזר. החדירו להם את המושג כל כך חזק בגנים, שהם לא מסכימים שנזרוק כמעט כלום לפח. בקבוקים, כמובן, הולכים אלינו לפח המיחזור של הבקבוקים, אבל הפעם חרגנו ממנהגנו והחלטנו להעניק להם חיים חדשים. שלושה בקבוקים, בגדלים שונים, הפכו בשמחה ובששון לשלושה דובים, בעזרתם המחזנו את הסיפור על זהבה ושלושת הדובים.

רוצים גם?

3 בקבוקים, בגדלים שונים

ניירות עיתון

דבק פלסטי

מים

אבקת דבק טפטים

צבעים (גואש / אקרילים)

לוקחים שלושה בקבוקים ריקים בשלושה גדלים שונים.

גוזרים או חותכים בסכין את השליש העליון שלהם.

מכינים את הדבק שישמש אותנו לעיסת הנייר -

מערבבים היטב כף דבק טפטים בכוס מים אחת. מוסיפים כף דבק פלסטי ונותנים לנוח כעשר דקות-רבע שעה, עד שהמרקם הופך ג'לי.

בינתיים גוזרים רצועות עיתון...

ומתחילים להדביק את הרצועות על הבקבוקים. משתדלים שיהיה כמה שיותר אחיד (למרות שכשאני נותנת לילדים להכין משהו, אני משתדלת להימנע מלעזור ו"לסדר" להם, אלא מסבירה ואז נותנת להם יד חופשית).

אל תשכחו לעשות להם אזניים!

מחכים שיתייבש לגמרי. אצלנו לקח בערך 24 שעות ביום קיץ חם. צובעים ואחרי ייבוש משחקים!

ממזנון איקאה בן 40 למטבח משחק לילדים

שנים, שנים שאני רוצה מטבח משחק לילדים. עוד לפני שהיו לי ילדים רציתי מטבח משחק לילדים. אבל לא כזה מעפן מפלסטיק, אלא אחד שווה במיוחד, מעץ, שנראה כמעט כמו הדבר האמיתי.

כשחמותי הודיעה שהיא מפרקת את החלק העליון של מזנון העץ הישן שלה (שנקנה לפני איזה 40 שנה בחנות שאולי שמעתם פעם את השם שלה - איקאה - עוד כשהיתה משהו שרק יושבי סקנדינביה שמעו עליו), היה לי ברור שמזה אני עושה מטבח.

 

זה הלפני, מן הסתם...

 

חשבתי המון על איך ומה, שרטטתי מיני שרטוטים ואפילו הכנתי דגם קרמיקה קטן להשראה.

 

 

 

 

ואחרי שהיה דגם, וידעתי בערך מה אני רוצה ואיזה צבעים בא לי (כאלה שיתאימו גם לו וגם לה), הגיע הזמן להתחיל בבניה.  ברחוב קטן מצאתי חתיכת דיקט שהתאימה לי בדיוק לחלק האחורי, את המדפים המקוריים של המזנון ואת צידי המזנון ניסרתי כדי שיהיה נוח יותר, דלת אחת עפה ברוב כבוד והדר ובשנייה ניסרתי חלון לתנור, ואישי היקר עזר לנסר חור עגול, בתוכו יושב הכיור (שהוא בעצם קערת מתכת). שייפתי, צבעתי וקיבלתי את זה...

 

 

הכיריים הן בעצם דיסקים ישנים מצופים מסקינג טייפ שחור...

 

 

כדי להסתיר את הבלאגן, שמראש ידעתי שיבוא על ראשינו, תפרתי וילון עם סיומת תחרה למדפים התחתונים.

 

 

בצד המטבח הברגתי ידית חביבה, עליה אנחנו תולים את הסינרים של הילדים.

 

 

וכמובן, כדי שלא ארגיש טוב מדי עם עצמי, עברה יותר משנה מאז שסיימתי את רוב העבודה, ועדיין נותרו עוד כמה דברים לעשות -

חלון התנור נותר עדיין פתוח. הגיע הזמן ללכת לקנות פרספקס ולחבר אותו...

התנור גם משווע עדיין לידית. מזל שעדיין לא התקנתי פרספקס, אז הילדים פותחים אותו מהחור.

גם כפתורים לגז ולתנור עדיין חסרים.

וברז...

מוט שייתלה במאוזן מעל הכיור / גז, עליו נוכל לתלות חלק מהכלים.

כבר קניתי צבע גיר, אבל עדיין לא צבעתי ריבוע בצד המטבח, לרשימת קניות והודעות נוספות.

 

למרות החסרונות המוזכרים לעיל, הילדים משחקים המון במטבח ואפילו מרשים לאמא להצטרף לפעמים...

נאגטס לילדים עם ירקות מתחבאים

אח, איפה הימים שכל מה שהייתי שמה לילדים בצלחת היה נכנס לפה? עד גיל מסויים הם היו אוכלים אפילו קוביות ויטאביקס (מכירים? מעין קוביית חציר קטנה שמסיבה לא ברורה משויכת למשפחת דגני הבוקר) ביוגורט, ארוחה שאנחנו קראנו לה בחיבה "אוכל לסוסים". פעם לפריכיות אורז היו קוראים אצלנו בבית "עוגיות"...

בכל אופן, ככל שהם גדלים, כך באופן ליניארי מצטמצם מגוון המאכלים שהם מוכנים להערות אל פיהם. בנוסף, הילדים שלי גם מסרבים לתאם ביניהם מאכלים, כך שהוא אוכל טוסט עם קטשופ וגבינה צהובה ובלי זיתים, והיא בלי קטשופ עם מוצרלה ועם זיתים. הוא אוהב ספגטי בולונז, והיא פסטה בלי כלום. הוא אוהב דבש, והיא מייפל. הוא פיצה רגילה, היא בלי רוטב אבל עם זיתים. הבנתם את הרעיון... אחד הדברים היחידים שתופסים אצל שניהם זה ג'אנק פוד סטייל נאגטס במקדונלדס. מכיוון שאנחנו משתדלים לאכול כמה שפחות דברים כאלה, החלטתי לנסות להכין לבד תחליף נאגטס בבית, ולא רק זה, אלא גם לנסות להכין נאגטס כמה שיותר בריאים. באופן מפתיע זה עבד. מקווה שיעבוד גם לכם :)

 

אז מה צריך?

קילו חזה עוף

בצל אחד

תפוח אדמה אחד קלוף וחתוך לקוביות

בטטה אחת קלופה וחתוכה לקוביות

קישוא אחד קלוף וחתוך לקוביות

גזר אחד קלוף וחתוך לקוביות

2-3 שיני שום

2-3 ביצים (תלוי בגודל)

3 כפות קמח

מלח פלפל

פירורי לחם לציפוי

שמן לטיגון

טוחנים את העוף ואת הבצל.

מבשלים את שאר הירקות, חוץ מהשום, עד שהם מתרככים מספיק כדי שאפשר יהיה למעוך אותם במזלג, אבל לא יותר מדי.

מוסיפים שום כתוש, ביצים, קמח ותבלינים.

מערבבים הכל לתערובת אחידה.

שמים פירורי לחם בקערה קטנה. יוצרים מהתערובת קציצות שטוחות ומצפים אותן בפירורי הלחם מכל הכיוונים.

מחממים שכבה דקה של שמן במחבת ומטגנים כמה דקות מכל כיוון, עד שמשחימים מעט.

 

אפשר גם להקפיא אחרי הציפוי בפירורי לחם ולפני הטיגון. כשמוציאים מהמקפיא, משאירים את הנאגטס בחוץ כחצי שעה לפני הטיגון, כדי שיפשירו קצת.

טיפ נוסף - לתינוקות, אפשר להכין בלי לצפות בפירורי לחם ואז להכניס לתנור בתבנית משומנת, בחום של 180 מעלות לכחצי שעה (כדאי להפוך באמצע).

בתיאבון!!!

**** השבוע פתחתי, בשעה טובה, דף בפייסבוק. אם אתם נהנים מהקראפטריה, תנו קפיצה ואם בא לכם גם לייק:). בדף תוכלו להתעדכן בפוסטים חדשים וגם לקבל השראות נוספות שאני אוספת מרחבי הרשת. *****

כשהבן והבת נפגשו בטבע לאכול פופקורן...

קפיצה חזרה אחורה בזמן, לא הרבה, לפורים האחרון. בערך שבועיים לפני פורים התחלתי להפנים שהחג מגיע ועדיין אין לי תחפושות לילדים (והשנה כבר יש שלושה ילדים לחפש!).

משאל בין הילדים העלה ככה:

הגדול רוצה להתחפש לטבע, רצון שגרר אחריו את השיחה הבאה -

אני: "טבע???"

הוא: "כן!"

אני (מנסה לשתף פעולה): "וואו, רעיון מקסים... אבל איך בדיוק נחפש אותך לטבע?"

הוא: "מה הבעיה, אמא, נשים קצת עלים ופרחים".

אני: "..."

בסופו של דבר היה פשוט יותר ממה שדמיינתי. בעזרת דבק חם הדבקתי לבד בצורות פרחים ועלים לבגדים ירוקים, הוספתי בתפירה קלה חיות רכות קטנות במקומות שונים על הבגד, שרשראות מפאנצ'ים של פרחים ופרפרים וזר פרחים על הראש יצרו מראה של ילד טבע אמיתי, למרות שהוא היה צריך להסביר את התחפושת בערך לכולם (ניחושים מובילים - ילד הג'ונגל, עץ ויער).

הקטנה החליטה להתחפש לחצי בן-חצי בת, תחפושת שהולמת באופן מושלם את האופי המיוחד שלה. זו באמת היתה תחפושת פשוטה להכנה, לא תפרנו ולא הדבקנו כלום, רק חיברנו בסיכות ביטחון בגדים של הגדול עם בגדים שלה. קצת עבודת שיער ואיפור והתחפושת מוכנה.

לקטנטן הכנתי תחפושת שגיליתי בפינטרסט ומיד התאהבתי בה.

 

 

בדבק חם הדבקתי כיתוב ופסים אדומים מלבד אדום לחתיכת לבד לבנה. על כובע פשוט של תינוקות הדבקתי פופקורן (אמיתי. דמיינו מה זה להסתובב יום שלם כשריח הפופקורן מגיע ממש מתחת לאף...) וזהו... הנה הגירסה שלי:

TEST

Follow my blog with Bloglovin

מתחילים מחדש (והדרכה ללוח מחיק על הדרך)

ושוב אני מתחילה מחדש. כמה קל להתחיל מחדש כל פעם וכמה קשה להתמיד בישן.

אחרי שנה ומשהו של דממת רשת, אני מסתערת קדימה עם כל הכח וחוזרת לכתוב. בשנה ומשהו האלה השתנו המון דברים - עברנו לבית אחר, הגדול כבר בכיתה א' ונולד לנו גוזל חדש, ששינה היא לא הצד החזק שלו. אז אני שחשבתי שאוכל לנצל את חופשת הלידה למיני פרויקטים מסובכים פחות או יותר, מצאתי את עצמי שוב מגלה איך החיים אוהבים לצחוק לנו בפרצוף. לא חופשה ולא נעליים. רק עכשיו, כשהוא כבר מתקרב לגיל שנה בצעדי ענק (לא ממש צעדים, האמת. יותר זחילה ברוורס) והבית כמעט נקי מארגזים, אני מוצאת את הדקות הפנויות כדי לחזור למה שאני באמת אוהבת.

 

אז במסגרת ניסיונותיי לצמצם את הפער ולהעלות כבר תמונות של כל מיני פרויקטים ישנים, הגענו סופסוף למתנות סוף השנה לגננות מלפני כמעט שנתיים (מי אמר דיליי ולא קיבל?). הכנתי אז ארבעה לוחות מחיקים שכאלה לגננות ולסייעות של שני הגדולים. לוח מחיק שכזה הוא בעצם חתיכת בד תחת זכוכית בתוך מסגרת. כותבים על הזכוכית ומוחקים בקלות בעזרת ספוגית קטנה. והנה, כך תוכלו גם אתם להנות מלוח מחיק גם יעיל וגם נעים לעין.

 

מצאו לכם מסגרת עץ (אפשר לקנות זולות ופשוטות ב"איקאה" או להשתמש במסגרות ישנות. גם ככה נצבע את המסגרת ונעבוד בטכניקה שתיצור מראה מיושן).

 

 

צבעו שכבה ראשונה בחום והניחו להתייבש.

 

 

בינתיים נכין את ה"תמונה". בעזרת דבק לבדים הדביקו לקרטון בגודל המסגרת חתיכת בד נעים לעין. כדי שיראו את הכיתוב על הזכוכית טוב יותר, רצוי לבחור בבד בהיר.

 

 

הנה, ככה זה נראה אחרי שמדביקים היטב:

 

 

עכשיו אפשר לקשט עם סרטי בד או תחרה.

 

 

הנה כל הארבעה שהכנתי

 

 

נחזור למסגרת. כשהתייבשה השכבה החומה, נשפשף בנר את הפינות וכל מקום בו נרצה לחשוף אחר כך את הצבע החום תחת הלבן.

 

 

עכשיו נצבע שתיים-שלוש שכבות של צבע לבן או שמנת ונניח לייבוש מלא.

 

 

כשמתייבש, נשייף קלות בעזרת נייר שיוף במקומות בו נרצה לחשוף את הצבע החום למראה מיושן.

 

 

הנה, ככה זה אמור להיראות:

 

 

בסיום נמרח שתי שכבות לכה. עכשיו נותר רק ה"פיניש" – להכניס את הזכוכית ואת הקרטון העטוף בבד למסגרת ולהוסיף טוש מחיק. אני קשרתי סרט בד סביב הטוש, הוספתי נקודת דבק קטנה, כדי שלא ייפול, וחיברתי באמצעות בורג קטן למסגרת.

 

 

 

אפשר גם להוסיף חתיכת ספוג – להדביק על צידו האחד של הספוג חתיכת ולקרו וחתיכה נוספת על המסגרת.

 

 

זהו, מוכן!