ושוב אני מתחילה מחדש. כמה קל להתחיל מחדש כל פעם וכמה קשה להתמיד בישן.
אחרי שנה ומשהו של דממת רשת, אני מסתערת קדימה עם כל הכח וחוזרת לכתוב. בשנה ומשהו האלה השתנו המון דברים - עברנו לבית אחר, הגדול כבר בכיתה א' ונולד לנו גוזל חדש, ששינה היא לא הצד החזק שלו. אז אני שחשבתי שאוכל לנצל את חופשת הלידה למיני פרויקטים מסובכים פחות או יותר, מצאתי את עצמי שוב מגלה איך החיים אוהבים לצחוק לנו בפרצוף. לא חופשה ולא נעליים. רק עכשיו, כשהוא כבר מתקרב לגיל שנה בצעדי ענק (לא ממש צעדים, האמת. יותר זחילה ברוורס) והבית כמעט נקי מארגזים, אני מוצאת את הדקות הפנויות כדי לחזור למה שאני באמת אוהבת.
אז במסגרת ניסיונותיי לצמצם את הפער ולהעלות כבר תמונות של כל מיני פרויקטים ישנים, הגענו סופסוף למתנות סוף השנה לגננות מלפני כמעט שנתיים (מי אמר דיליי ולא קיבל?). הכנתי אז ארבעה לוחות מחיקים שכאלה לגננות ולסייעות של שני הגדולים. לוח מחיק שכזה הוא בעצם חתיכת בד תחת זכוכית בתוך מסגרת. כותבים על הזכוכית ומוחקים בקלות בעזרת ספוגית קטנה. והנה, כך תוכלו גם אתם להנות מלוח מחיק גם יעיל וגם נעים לעין.
מצאו לכם מסגרת עץ (אפשר לקנות זולות ופשוטות ב"איקאה" או להשתמש במסגרות ישנות. גם ככה נצבע את המסגרת ונעבוד בטכניקה שתיצור מראה מיושן).
צבעו שכבה ראשונה בחום והניחו להתייבש.
בינתיים נכין את ה"תמונה". בעזרת דבק לבדים הדביקו לקרטון בגודל המסגרת חתיכת בד נעים לעין. כדי שיראו את הכיתוב על הזכוכית טוב יותר, רצוי לבחור בבד בהיר.
הנה, ככה זה נראה אחרי שמדביקים היטב:
עכשיו אפשר לקשט עם סרטי בד או תחרה.
הנה כל הארבעה שהכנתי
נחזור למסגרת. כשהתייבשה השכבה החומה, נשפשף בנר את הפינות וכל מקום בו נרצה לחשוף אחר כך את הצבע החום תחת הלבן.
עכשיו נצבע שתיים-שלוש שכבות של צבע לבן או שמנת ונניח לייבוש מלא.
כשמתייבש, נשייף קלות בעזרת נייר שיוף במקומות בו נרצה לחשוף את הצבע החום למראה מיושן.
הנה, ככה זה אמור להיראות:
בסיום נמרח שתי שכבות לכה. עכשיו נותר רק ה"פיניש" – להכניס את הזכוכית ואת הקרטון העטוף בבד למסגרת ולהוסיף טוש מחיק. אני קשרתי סרט בד סביב הטוש, הוספתי נקודת דבק קטנה, כדי שלא ייפול, וחיברתי באמצעות בורג קטן למסגרת.
אפשר גם להוסיף חתיכת ספוג – להדביק על צידו האחד של הספוג חתיכת ולקרו וחתיכה נוספת על המסגרת.
זהו, מוכן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה