פעם, לפני יובלות, לפני שבכלל הכרתי את האיש, הוא נסע לאפריקה וחזר משם עם כל מיני רהיטים וכלי בית מעץ. הם הגיעו לבית המשותף שלנו כסוג של נדוניה ומצאו פינה חמה גם בלב שלי. אחד הפריטים האהובים עליי הוא מנורת עץ גבוהה גבוהה מגולפת, אבל מעולם לא היה לה אהיל. שנים היא חיכתה לאהיל שיגאל אותה מהאור המסנוור ושנים לא עשינו דבר. עד לפני כחודשיים.
אחרי שיטוטים אינסופיים במרחבי הרשת, החלטנו שמה שהכי יתאים הוא אהיל כלשהו מצמר, משהו מלופף, שיראה קצת לא גמור כזה, והחלטנו שנכין אחד. כלומר, אני אכין אחד.
השתמשתי בבסיס לאהיל שכבר היה זרוק בחדר היצירה שלי ובחרנו ביחד צמר (נכון שיש גברים שלא מבינים כלום בעיצוב ונותנים לנשים שלהם יד חופשית בעיצוב הבית? אז שלי לא כזה. הוא שותף מלא בכל מה שקשור לאיך שהבית נראה. מזל שיש לנו כמעט אותו הטעם...). הלכנו על צמר מתחלף, קצת אחר, עם כדורי צמר קטנטנים צבעוניים, והכל בצבעי אדמה חמים. משהו שהתקשר לנו לאפריקה.
בהתחלה גזרתי חתיכות צמר וקשרתי אותם עם "שוונצים" כאלה למטה, אבל אחרי שסיימתי שתי פאות של האהיל (מה שלקח משהו כמו שעתיים), החלטנו שזה לא נראה יפה. פירקתי והתחלתי מההתחלה.
עכשיו עברתי לשיטה המנצחת. גם מהירה יותר וגם נראית טוב יותר. פשוט ליפפתי את הצמר צפוף צפוף על האהיל, וזה מה שיצא.
אבל כמובן ששום דבר לא יכול ללכת חלק בממלכת הקראפטריה, וכשהלכנו קצת אחורה כדי לראות את "התמונה המלאה"...
גילינו שזה נראה קצת מוזר. המנורה נורא גבוהה (בערך 1.60 מ') והאהיל חמוד וקטן, מה שיוצר מראה מגוחך של ראש קטנטן על גוף ענק. אז האהיל ירד ועכשיו יש לנו שוב מנורה ערומה (ובצד יושב לו אהיל קטן ויפה ומחכה לבית חדש).
האהיל יצא מקסים, גם אם עכשיו הוא זקוק לגוף תאורה חדש...
השבמחקתודה רבה, אכן כבר התחלתי לחפש לו :)
מחקמקסיםםם
השבמחקתודה רבה :)
מחק