יום שלישי, 2 ביולי 2013

היום השני - אולי הגיע הזמן לספר גם עליי?


יום שני ל-Ultimate Blog Challenge. אלוהים יודע מה עבר לי בראש כשנרשמתי... נשימה עמוקה, ממשיכים!
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב איזה עמוד "אודותיי" ולא מגיעה לזה בין שלל המטלות, אבל אתגר של פוסט ביום הוא בהחלט תירוץ טוב.
אני טל, בת שלושים ומשהו על הנייר, הרבה הרבה פחות מזה בראש. אמא לשלושה קטנים (וחמודים, כמובן) בגילאי שנה עד שבע. גרים לנו בבית קטן (בלי חלונות אדומים ותריסים ירוקים, לצערי), ביישוב קטן בשפלה אחרי שחזרנו לארץ לפני כמה שנים משהות ארוכה במזרח (טייוואן וסין למתעניינים).
תמיד נמשכתי לאמנות וליצירה, אבל אף פעם לא ניסיתי לעשות עם זה משהו, ולמען האמת עף פעם לא חשבתי שאני טובה בזה.
השינוי קרה לפני בערך שבע שנים, כשהגדול נולד ומצאתי את עצמי מבלה הרבה בבית ומתחילה ל-ה-ש-ת-ע-מ-ם. איכשהו, בדרך לא ברורה, פתאום התחלתי להתעסק בחימר פולימרי (פימו בשמו העממי יותר). כתבתי על זה גם פוסט לפני כמה שנים, כשעוד הייתי כותבת פוסט בחודש ולא ביום...
תליון חימר פולימרי
אז גם היכתה בי ההכרה שאפשר להרוויח מזה קצת כסף מהצד, כשהשתתפתי ביריד צדקה ולמרבה הפתעתי מכרתי את רוב העבודות שהגעתי איתן.
כמה שנים קדימה, אני כבר לא בוחלת בשום סוג של יצירה. האיש שלצידי יוצא מדעתו לפעמים מכמויות הקרטונים / שולחנות בעלי שתי רגליים שאחת מהן שבורה / חולצות ישנות, קרועות ומוכתמות ועוד מיני ירקות שאני אוגרת כמעט בכפייתיות, אבל מאז שהתחלתי אני פשוט לא מצליחה להפסיק.



חוץ מאלה, אני גם נהנית לתפור, לסרוג, לעבוד בחימר, לבשל, ללבד וכמובן לשחק עם הילדים.


אז אשמח מאוד אם תחליטו להצטרף אליי לחודש הזה (וכמובן גם אחר כך, אם יתחשק לכן). תגובות, הערות והצעות תמיד מתקבלות בשמחה רבה. מוזמנות להצטרף אליי גם בפייסבוק, טוויטר, פינטרסט (אל תשכחו להוסיף יצירות שלכן ללוח הקבוצתי!), גוגל פלוס, אינסטגרם, בלוגלאבין', ובקרוב גם באטסי. 


5 תגובות:

  1. איזה כיף של רשומה! נעים מאוד:) עכשיו אני הולכת לקרוא את היום הראשון:)

    השבמחק
  2. כל כך הזדהיתי.......קשה לתאר.

    השבמחק
  3. ואני רוצה לספר לך שאני "סובלת" בדיוק מאותה מחלה....
    ככה זה כשעוסקים ביצירה ואסור לזרוק כלום.
    יש לי דירה ענקית שרובה מלאה דברים שמחכים לתורם כדי להפוך למשהו אחר.
    וזה לא לשימוש האישי שלי,זה בשביל משפחה,שכנים מכרים ומי לא?
    לא מסוגלת לראות שזורקים דברים שאפשר תמיד להמשיך להשתמש בהם.
    חבל שלא היתה לי מצלמה בזמנו כדי לתעד את כל הדברים.

    תרגישי בנוח עם זה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, זו מחלה שפוקדת רבות שעוסקות ביצירה. אם רק היה לי איזה מחסן עצום מימדים שיכולתי לזרוק בו כל מה שהייתי רוצה לאסוף מהרחוב ולהפיח בו חיים חדשים...

      מחק