יום רביעי, 25 בפברואר 2015

24 שעות בחיפה

מה אפשר להספיק ב-24 שעות בעיר אחת? מסתבר שדי הרבה. ממש לפני כריסטמס (ולפני החג של החגים, שאיכשהו פספסנו), נסענו ללילה זוגי בחיפה לרגל החלפת קידומת של האיש. מפאת העובדה שחגגנו דווקא לו יומולדת, ויתרתי בתכנונים על מוזיאונים, קניות ושוק הפשפשים (שהיו מקבלים מקום של כבוד אם היינו חוגגים יומולדת למישהי כמוני, למשל) ודבקתי בפעילויות שכבודו יהנה מהן. 24 שעות בחיפה מתחילות ע-כ-ש-י-ו.

התחלנו בפיקניק זוגי משובח בחופים הארוכים שבכניסה לעיר. מזכירה לכן שבדצמבר עסקינן, ועל כן החוף היה נטוש כמעט לגמרי. תענוג. למרבה המזל נפלנו על מזג אוויר מופלא ונעים, והפיקניק הוכתר כהצלחה מסחררת. משם נסיעה למלון הבוטיק "הטמפלרס", שממוקם בלב שדרות בן גוריון המתחדשות, שהזמנו בו חדר מבעוד מועד. תענוג מספר 2. למרות שעמדו לפנינו רק 24 שעות, פרשנו לשנת יופי חשובה ועמוקה, שכמותה לא הייתה לנו כנראה מאז ימי טרום הילדים העליזים. אחרי שהצלחנו להתעורר, נהנינו קצת מהמרפסת, שמשקיפה היישר אל הגנים הבהאיים היפים.


סיבוב ערב נעים הביא אותנו אל שכונת ואדי ניסנאס המקסימה, שחכו חכו, עוד נחזור אליה בהמשך. אמנם רוב המסעדות והחנויות כבר היו סגורות, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מהאווירה החו"לניקית.



ארוחת ערב בחרנו לאכול במסעדה הסינית יאן יאן, כדי להזכיר לאיש את ימינו כתושבי סין (גרנו שם במשך מספר שנים ופיתחנו חיבה עזה למטבח הצפון-מזרחי של סין). לא הכרנו אותה לפני כן, אבל קראנו הרבה ביקורות טובות עליה, והעובדה שהיא שייכת למשפחה סינית, שהגיעה לארץ לפני כמה עשורים והתיישבה בחיפה, גרמה לנו לפתח ציפיות גבוהות. גבוהות מדי, כנראה, מכיוון שהאכזבה הייתה גדולה. אבל לא ניתן לאוכל סיני לקלקל את האווירה, נכון? הרי נותרו לנו בערך 18 שעות לחזל"ש. המשכנו לטייל באזור הנמל, חלפנו על פני פאבים שוקקי חיים, אבל מכיוון שהיינו עייפים מהשנ"צ הארוך, החלטנו לחזור למלון. ממש מתחת למלון עוד עצירה קטנטנה במסעדה הקסומה פאטוש, לנשנוש לילה וכוס בירה.


היום השני היה עמוס פעילויות. פתחנו בסיור מודרך בגנים הבהאיים המרשימים (האיש חובב סיורים מודרכים בערים), שהיה חביב וממצה. מדובר בסיור קצר של קצת פחות משעה, ללא תשלום וללא צורך בהזמנה מראש. 


משם המשכנו ברגל שוב לוואדי ניסנאס (הבטחתי שנחזור, נכון?). כבר זמן רב שאני רוצה לטייל במסלול הטעמים של גיל חובב בוואדי, אבל מכיוון שאנחנו פה בגלל האיש, ומחכה לנו ממש עוד מעט סיור מודרך נוסף, הסיור הקולינרי הזה יידחה להזדמנות אחרת.
בלי קשר לסיור הקולינרי של גיל חובב, ואדי ניסנאס הוא אחד המקומות הקסומים בחיפה, עם אנשים מתוקים, סמטאות צרות וציוריות ומלא אוכל טוב בכל פינה (פשוט תסתובבו באזור של השוק הנהדר ותתחילו לטעום. וכמובן לא לשכוח את הפלאפלים המפורסמים, פלאפל הזקנים ופלאפל מישל). כאן תמצאו מסלול מומלץ לסיור בוואדי.
פרצוף מחייך בוואדי




אחרי פלאפל משובח (לא מגלה במי בחרנו!), חוזרים חזרה למושבה הגרמנית, שאחרי שעמדה נטושה במשך עשרות שנים, שוקמה וחודשה בשנות ה-90, ומאז היא לא מפסיקה לפרוח. גם כאן לקחנו סיור מודרך, הפעם של העמותה לתיירות ונופש חיפה. הסיור מתמקד במושבה הגרמנית ובעיר התחתית והוא אורך כשעתיים. המדריכה שלנו הייתה מקסימה, והסיור היה מרתק ומלא נקודות חן מעניינות. אפילו אני, שבדרך כלל נמנעת מסיורים מודרכים שכאלה, חייבת להודות שנהניתי מאוד.


זהו, 24 שעות עמוסות ומלאות קסם בחיפה הסתיימו להן, והשאירו אחריהן שבוע של שרירים תפוסים ותהייה אחת גדולה -  איך החיפאים מסתדרים עם כל המדרגות האלה על בסיס יומיומי???


יום שבת, 21 בפברואר 2015

בעקבות הביטלס - פרויקט מיוחד וגם הדרכה לשדרוג ציפית

הביטלס הם האהבה המוזיקלית הראשונה שלי. אם שמים רגע את ירדנה ארזי בצד, כמובן. כשהייתי בכיתה ח', אבא שלי החליט שאני כבר גדולה מספיק כדי להבין מה טוב בשבילי והתחיל להשמיע לי מוזיקה אמיתית מתקליטים אמיתיים. היו שם הפינק פלויד (אבא היה רץ מרמקול לרמקול, כדי להבהיר בדיוק איך שומעים את המסוק ב"Dark Side of the Moon"), לד זפלין ודיפ פרפל, והיו הביטלס. אבא בחר לפתוח דווקא בסרג'נט פפר (בחירה מעולה, אם אתן שואלות אותי) וכשראה שהטינאייג'רית שבי לא מתמרדת, הלך וקנה לי את הקלטת הראשונה של הביטלס שלי. מפה התחיל סיפור אהבה שמלווה אותי עד היום. אגב, לילדים שלי התחלתי להשמיע ביטלס הרבה יותר מוקדם :)

כששמעתי מאיריס פוגל בן-חמו על פרויקט הביטלס של הבלוגריות, שמארגנת מיכל בן ארי מנור מהבלוג המקסים "רואה עולם", היה לי ברור שאני רוצה לקחת חלק (ואם תגללו למטה למטה, תמצאו את הבלוגריות המוכשרות האחרות שלקחו חלק בפרויקט). לא ידעתי מאיפה אמצא את הזמן להכין את הפוסט, אבל ידעתי שאני חייבת לעשות את זה. ככה זה עם אהבות ראשונות.

הרעיון שמיכל הגדירה לי היה פשוט מאוד על הנייר - תבחרי שיר כלשהו של הביטלס ותכתבי פוסט, זה יכול להיות כל דבר שהשיר הזה מעורר בך. אהה. הממ... אוקיי. שיר אהוב של הביטלס, כן? זה בערך כמו לשאול אותי מי מהילדים שלי חמוד יותר כשהוא ישן. אין תשובה לשאלה הזאת. בלתי אפשרי. אין דבר כזה. אני יכולה ללכת בשיטת האלימינציה ולפסול את השירים שאני פחות אוהבת, אבל זה עדיין ישאיר אותי עם הרבה יותר מדי שירים. ובכלל, בתקופות שונות בחיים, אני אוהבת שירים אחרים של הביטלס. מה, אתם לא? אז התחלתי להכין את הרשימה המצומצמת.

Happiness is a Warm Gun (אולי נכין משהו עם דבק חם?...)

I am the Walrus

Penny Lane

Strawberry Fields

Being for the Benefit of Mr. Kite

Helter Skelter

וכל Abbey Road פחות או יותר..

כן, יש עוד מלא, ברור, אבל הייתי חייבת לעצור איפשהו. ואז התחלתי להציץ בפינטרסט. בואו תציצו איתי בלוח ההשראה שכולו ביטלס שהכנתי לעצמי (וגם לכן, כמובן).

ואיכשהו בסוף הצלחתי. בחרתי ב-Come Together, מתוך Abbey Rd. שלנון התחיל לכתוב בכלל כג'ינגל לקמפיין הבחירות של טימותי לירי (שנפסל מהמירוץ בגלל שימוש במריחואנה. שנות ה-60' העליזות וזה).


אז מה עושים? משדרגים ציפית לכרית.

מה צריך?
ציפית לכרית (דההההה...)
פריזר פייפר (דפים מיוחדים שבעיקרון נועדו לשימוש מטבחי, אבל מאז נמצאו להם שימושים רבים אחרים. בארץ קשה ויקר להשיג. בחו"ל, ובעיקר בארה"ב, תוכלו להזמין בקלות ובזול)
סכין יפני
צבע לבדים
ספוג להחתמה
חתיכת קרטון
מגהץ

מדפיסים או מציירים את מה שרוצים להעביר לציפית. מעתיקים לצד הלא מבריק של הפריזר פייפר.


חותכים בסכין יפני את האותיות. שומרים את החלקים שבתוך האותיות. גוזרים מסביב ומניחים (כולל את החלקים הפנימיים של האותיות!) עם הצד המבריק על הפריזר פייפר, במקום שבו נרצה את הכיתוב. מגהצים (עדיף לא בתנועות קדימה-אחורה, אלא בהנחה של המגהץ והשארתו על הבד לכמה שניות.

הנה ככה זה נראה בסוף הגיהוץ:

מכינים את הצבע בכלי קטן.

מכניסים את חתיכת הקרטון בתוך הציפית, מתחת לאיזור אותו נצבע (כדי שהצבע לא יעבור לצד השני), ומתחילים לצבוע את האותיות. מחכים כמה דקות לייבוש חלקי, ואם יש צורך צובעים שכבה נוספת.

מחכים לייבוש מלא ומקלפים בזהירות את הנייר. סיימנו, עכשיו אפשר ללכת לישון ביחד :)


נכון שאתן רוצות לראות איך השפיעו הביטלס על שאר המשתתפות המוכשרות שקיבצה מיכל? אז בבקשה, כל הלינקים לפניכן, שיהיה לכן יום מוזיקלי במיוחד!

מיכל בן ארי מנור, האישה שמאחורי הפרויקט, בפוסט שכולו ג'אנק
איריס פוגל בן חמו מהבלוג Colourful Way
תמר ליבס מהבלוג החדש Tamari & Me
אידית גרשוני טירולר עם עוגה הולנדית מסורתית (בוטר קוק) לפרודנס היקרה
מיכל בן משה מכינה חטיף קוקוס ורוד ומתוק, שיעזור לכן לדמיין עולם טוב יותר
אסנת ברק רוקמת ג'ורג' הריסון
ולובה שרגא מעבירה את הביטלס לעולם האופנה